פסק-דין בתיק ע"פ 49443-12-10

1.         ערעור על חומרת העונש בגזר דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת פ. ארגמן בת"פ 16111-02-09, מיום 15.11.10), לפיו נגזרו על המערער 6 חודשי מאסר בפועל לרצותם בעבודות שירות וכן 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור על אחת מהעבירות בהן הורשע או על כל עבירה מסוג אלימות גופנית או מילולית שעונשה שנתיים מאסר ומעלה. כמו כן חויב המערער לפצות את המתלוננת בסכום של 10,000 ש"ח.

            הערעור נסב על כל רכיבי גזר הדין.

2.         המערער הורשע לפי הודייתו בכתב האישום המתוקן שעמד נגדו בבית משפט השלום בחדרה, בעבירות אלה: איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); הפרעה לשוטר במילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 275 לחוק וכן הטרדה באמצעות מתקן בזק - עבירה לפי ס' 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.

3.         עובדות המקרה בהן הודה המערער, כרשום בכתב האישום המתוקן, הן אלה:

            המערער, יליד 1973, הכיר את המתלוננת בחדר הכושר בו הם התאמנו, ונקשרה ביניהם ידידות. בשלב מסוים חשה המתלוננת כי המערער אובססיבי כלפיה וביקשה לשים קץ לקשר עימו, אך הוא סרב לכך, החל להטריד אותה, לעקוב אחריה ולאיים עליה שיהרוס את חייה, עד כי היא נאלצה לפנות לבית המשפט אשר יוציא נגדו צו הגנה, במעמד צד אחד, ביום 22.1.09, אשר מטעמים טכניים לא היה תקף.

            בין המועדים 22.1.09 - 26.1.09 הטריד המערער את המתלוננת באמצעות המכשיר הסלולארי שברשותו, בכך שהתקשר למכשיר הנייד שבחזקתה 24 פעמים וכן למכשיר הבזק שבביתה וברוב הפעמים היה מנתק מיד את השיחה, הכל תוך שעשה שימוש במתקן בזק באופן שיש בו כדי לפגוע, להפחיד, להטריד, ליצור חרדה או להרגיז, את המתלוננת, שלא כדין.

            בין המועדים 25.1.09 - 26.1.09 הוא הטריד את בעלה של המתלוננת בכך שהתקשר 7 פעמים אל המכשיר הסלולארי שברשותו תוך שהכפיש את שמה של המתלוננת, ולמרות שהתבקש מספר פעמים לחדול ממעשיו.

            ביום 17.2.09, סמוך לשעה 19:50, התקשר המערער אל המכשיר הסלולארי המוחזק בידי מעבידתה של המתלוננת ובשיחה שערכה 12 דקות איים בפגיעה שלא כדין בחייה, בגופה ובשמה הטוב של המתלוננת, הכל כרשום בציטוט שבסעיף 4 של כתב האישום המתוקן, הכולל איומים כגון: "... אני אזיין לה את הצורה ... אני אשרוף אותה ... זה יהיה הסוף שלה ... אני אשב בכלא עליה ... אני אכנס בה ... זה המטרה של החיים שלי ...", הכל כדי להפחיד את המתלוננת.

            ביום 18.2.09, לאחר שנחקר בתחנת המשטרה בחדרה, התנגד המערער לניסיונם של השוטרים לאזוק את ידיו.

4.         ביום 13.10.09, הודה המערער בעובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן, בית משפט השלום בחדרה הרשיעו בעבירות הנ"ל והורה על עריכת תסקיר של שירות המבחן למבוגרים, לגבי המערער.

            בתסקיר מיום 30.4.10 מתואר מצבו של המערער, רווק, המתגורר ב... ועובד בחברת אבטחה. הוריו סובלים ממחלות נפש ומתקיימים מקצבת נכות. בעבר, התנהג המערער באלימות כלפי אימו ועל כך הועמד לדין בשנת 1999. הוא סובל מדימוי עצמי נמוך, הוא ממוקד בצרכיו, אך שרת שירות צבאי מלא. בהמשך התקשה המערער לעבוד במקום קבוע וצבר חובות כבדים שבגינם הופעלו נגדו הליכי הוצאה לפועל. בעקבות הפרשה הנוכחית נעצר המערער, אחר כך שהה במעצר בית, ולבסוף שוחרר בתנאים מגבילים והשתתף בקבוצת תמיכה. המערער הסביר לקצינת המבחן כי הוא פיתח כלפי המערערת יחס רגשי עמוק ולכן התקשה להיפרד ממנה. הוא הפחית מחומרת מעשיו, התייחס אליהם בסלחנות ולגיטימציה וייחס אחריות למתלוננת שהיא בשנות ה-40 לחייה, נשואה ואם. רכושנותו כלפיה הלכה וגברה והיא נאלצה להתלונן על כך, במשטרה.

            המערער התקשה ליטול אחריות מלאה על מעשיו, חווה עצמו כקורבן ופיתח מוטיבציה גבוהה לכך שלא יורשע. יש בו תחושת רדיפה, אובססיביות וחשדנות, והוא מרוכז בצרכיו. הוא היה מוכן להשתלב בטיפול וקצינת המבחן המליצה כי לצורך בחינת יכולתו להשתלב בטיפול הנדרש יידחה המשך המשפט למשך 4 חודשים, במהלכם תעקוב אחר שיתוף הפעולה מצידו היחידה לשלום המשפחה ותגובש המלצה של שירות המבחן, בעניינו.

5.         בתסקיר המשלים מיום 26.9.10, נכתב כי המערער התמיד להגיע למפגשים הקבוצתיים, אך המטפלים בו התרשמו "מהעדר אמפתיה ביחסו לקורבנות האלימות ולמשתתפי הקבוצה. בהמשך אף הציע (המערער) למשתתף בקבוצה לנהוג באלימות כלפי מתלוננת תוך שהוא מבטא עמדה התומכת באלימות כאמצעי לפתרון בעיות. כמו כן, איים בקבוצה כי במידה ולא יקבל המלצה חיובית ממטפליו לא יימנע מנקמה משום שלא יהיה לו מה להפסיד." בשיחה הקבוצתית ביטא המערער "יחס מפחית ומצמצם לאיומיו בקבוצה", וניסה להסביר כי אמר את הדברים בצחוק.

לאור עמדותיו והתנהגותו הוחלט להפסיק את השתתפותו בקבוצה הטיפולית והוצע לו לפנות למרפאה לבריאות הנפש, הצעה אותה שלל, לאחר שהסביר כי בגלל הפרשה הוא פוטר ממקום עבודתו בחברת האבטחה ומתקשה להתמודד עם הצורך למצוא עבודה וכלפי ההליכים המשפטיים המתקיימים נגדו.

            להערכת קצינת המבחן, המערער "מנותק מחומרת מעשיו, ...  אינו מכיר בבעיות הטמונות בהתנהגותו, תופס בעמדות המצדדות באלימות כנגד נשים ואינו מודע לקשר בין התנהגויותיו הבעייתיות לבין השלכותיהן על חייו. כל אלו", מוסיפה קצינת המבחן, "הינם פרמטרים המעידים על סיכון להישנות (של ביצוע עבירות מן הסוג בהן הוא הודה - ש.ב.)".

            קצינת המבחן מסכמת: "לאור כשלון הניסיונות לשלב את יוסף בטיפול והערכתנו כי אינו מסוגל בשלב זה להיתרם מטיפול, אין אנו באים בהמלצה טיפולית בעניינו. כמו כן, לא מצאנו נסיבות המצדיקות המלצה להימנע מהרשעתו. בנוסף, אנו ממליצים להטיל עליו ענישה מוחשית ומרתיעה שתוכל להמחיש לו את חומרת מעשיו ולהרתיעו מהישנות (ביצוע עבירות - ש.ב.)".

6.         בגזר הדין מיום 15.11.10 מפרטת כב' השופטת ארגמן את עובדות המקרה ומציינת כי "גם אם העבירות המיוחסות לנאשם אין בהן פגיעה פיזית למתלוננת, אזי המכלול כולו של הנסיבות והאופן שבו הטריד הנאשם את המתלוננת ... הוא זה שמצביע על חומרה ועל פוטנציאל של מסוכנות."

            כב' השופטת ארגמן קבעה כי מסקנות קצינת המבחן מקובלות עליה לחלוטין וציינה כי התנהלותו של המערער הייתה "בעייתית בלשון המעטה", הוא לא השתלב בטיפול, אף שניתנה לו ההזדמנות להשתלב בטיפול הקבוצתי, ולכך "יש גם השלכות על העונש".

            בגזר הדין נשקלו גם השיקולים לקולא, ובהם 47 ימי המעצר, מעצר בית במשך 3.5 חודשים, ההודיה והיעדר הרשעות קודמות. ניתן גם משקל לכך שמדובר בהטרדות באמצעות הטלפון וכן באיומים שלא יצאו לפועל, כך שכיום, כך העריכה השופטת ארגמן, "במשך תקופה ארוכה אין עוד קשר בין המתלוננת לבין הנאשם".